דִּלֹמָא. רִבִּי לִעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל סְלָקוּן לְרוֹמֵי. עָלוּן לְחַד אֲתַר וְאַשְׁכְּחוֹן מֵיינוּקִיָּא עָֽבְדִין גַּבְשׁוּשִׁין וְאָֽמְרִין הָכֵין. בְּנֵי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל עָֽבְדִין וְאָֽמְרִין. הָהֵן תְּרוּמָה וְהָהֵן מַעֲשֵׂר. אָֽמְרִין מִסְתַּבְּרָא דְאִית הָכָא יְהוּדָאִין. עָלוּן לְחַד אֲתַר וְאִקַּבְּלוּן בְּחַד כיי . יְתָבוּן לְמֵיכַל וַהֲוָה כָל תַּבְשִׁיל דַּהֲוָה עֲלִיל קוֹמֵיהוֹן אִי לָא הֲווֹן מַעֲלִין לֵיהּ בְּחַד קָיטוֹן לָא הֲוָה מַייתֵי לֵיהּ קוֹמֵיהוֹן. וְחָשׁוּן דִּילְמָא דְּאִינּוּן אָֽכְלִין זִבְחֵי מֵתִים. אָֽמְרִין לֵיהּ. מָה עִסִקָּךְ דְּכָל תַּבְשִׁיל דְּאַתְּ מַייתֵי קוֹמֵינָן אִין לֵית אַתְּ מְעַייֵל לָהֵן קָיטוֹנָא לֵית אַתַּ מַייתֵי לָן קוֹמֵינָן. אֲמַר לוֹן. חַד אַבָּא גְבַר סָב אִית לִי וּגְזַר עַל נַפְשֵׁיהּ דְּלָא נְפַק מִן הָדָא קָיְטוֹנָא כְּלוּם עַד דְּיֵייחְמֵי לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. אָֽמְרִין לֵיהּ. עוֹל וֶאֱמוֹר לֵיהּ. פּוּק הָכָא לְגַבֵּיהוֹן דְּאִינּוּן הָכָא. נְפַק לְגַבּוֹן. אָֽמְרִין לֵיהּ. מָה עִיסְקָךְ. אֲמַר לוֹן. צְלוֹן עַל בְּרִי דְלָא מוֹלִיד. אָמַר רִבִּי לִעֶזֶר לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מַה יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה. חֲמִי מַה דְאַתְּ עֲבִיד. אֲמַר לוֹן. אַייתוֹן לִי זֶרַע דְּכִיתָּן. וְאַייְתוֹן לֵיהּ זֶרַע דְּכִיתָּן. אִיתְחֲמֵי לֵיהּ זְרְע לֵיהּ עַל גַּבֵּי טַבֻּלָה. אִיתְחֲמֵי מַרְבֵּץ לֵיהּ. אִיתְחֲמֵי דִסְלִקַת. אִיתְחֲמֵי מְתְלָשׁ בָּהּ. עַד דַאֲסַק חָדָא אִיתָא בְקַלְעִיתָא דְשְׂעָרָה. אֲמַר לָהּ. שְׁרֵי מַה דַעֲבִדְתִּין. אָֽמְרָה לֵיהּ. לִי נָא שֵׁרְייָה. אֲמַר לָהּ. דִּלָא כֵן אֲנָא מְפַרְסֵם לִיךְ. אָֽמְרָה לֵיהּ. לִי נָא יָֽכְלָה דְּאִינּוּן מְטַלְּקִין בְּיָמָא. וּגְזַר יְהוֹשֻׁעַ עַל שַׂרְיָא דְיָמָא וּפָלָטוֹן. וְצָלוּן עֲלוֹי וְזָכָה לְמוּקְמֵי לְרִבִּי יוּדָה בֶּן בַּתִירָה. אָֽמְרוּ. אִילּוּ לֹא עָלִינוּ לְכָאן אֶלָּא לְהַעֲמִיד הַצַּדִּיק הַזֶּה דַּיֵּינוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אייתון. הביאו לפני זרע פשתן ונטל ופיזרן על השלחן ונתראה להם שהוא נזרע וצומחן ועלה וגדל ונתראה להם שהוא תולשן עד שהעלה אשה אחת עם קליעת שערה והיא המכשפה אשר עשתה להן הכישוף הזה שלא יולידו ואמר ליה ר' יהושע תתיר מיד מה שעשית והשיבה איני מתיר הכישוף ואמר לה אם לא תתיר יפרסם לכל מה מעשיה ומי היא בשמה ואמרה שאין יכולת בידה להתיר מפני שהשליכה קשר הכישוף לתוך הים וגזר ר' יהושע על שרו של ים ופלטן ואחר כך התפללו עליו וזכו להעמיד לר' יהודה הוא הנקרא ר''י בן בתירא:
מיינוקא עבדין גבשושין. תינוקות עושין גבשושית של עפר ואומרין כך היו עושין בארץ ישראל להפריש זה לתרומה וזה למעשר והכירו שיהודים דרים שם ונכנסו לעיר ונתקבלו אצל אדם אחד לביתו וכשישבו לאכול ראו שכל תבשיל ותבשיל שהיו מכניסין להם היו מעלין אותו בתחלה לתוך חדר קטן אחד ואח''כ היו משימין לפניהם והיו חוששין שמא דבר מינות נזרקה בהן וכעין שעושין לפני ע''ז על דרך העורכים לגד שלחן ושאלו להבעל הבית מה עסק לזה ומפני מה הם עושים כך והשיב שעושה כן לכבוד אביו הזקן אשר יושב תמיד שם ומפני שנדר וקיבל על עצמו שלא לצאת מתוך חדר הקטן הזה עד אם יבאו חכמי ישראל לכאן ויראה להציע דבריו לפניהם ויגלה דעתו להם ואמרו להבעל הבית לך ואמור לו שיצא עכשיו מן החדר ויבא לפני חכמי ישראל אשר המה באו לכאן:
מה עיסקך. שאתה סגור בתוך החדר והשיב להם שקיבל עליו זה בשביל שמצטער על בנו שאינו מוליד ומבקש אני מכבוד החכמים שיתפללו על בני על דבר הזה:
דִּלֹמָא. רִבִּי לִעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרִבִּי עֲקִיבָה עֲלוֹן לְמִסְחֵי בְהָדֵין דֵּימוֹסִין דְּטִיבֵּרִיָּא. חַמְתּוֹן חַד מִינַיי. אָמַר מַה דָמַר וּתְפַשִּׂיתּוֹן כִּיפָּה. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מַה יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה. חֲמִי מַה דְאַתְּ עֲבַד. מִי נְפַק אָהֵן מִינַייָא אֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַה דָמַר וְתָפַשׂ יָתֵיהּ תִּרְעָה. וַהֲוָה כָּל מָאן דַּעֲלֵיל הֲוָה יְהִיב לֵיהּ חַד מַרְתּוּקָה וְכָל מָאן דִּנְפַק הֲוָה יְהִיב לֵיהּ בִּנְתִּיקָא. אֲמַר לוֹן. שָׁרוֹן מַה דַעֲבַדְתּוֹן. 41a אָֽמְרִין לֵיהּ. שָׁרִי וַאֲנָן שָׁרֵיי. שָׁרוֹן אִילֵּין וְאִילֵּין. מִן דִּנְפַקּוֹן אֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְהַהוּא מִינַייָה. הָא מַה דְאַתְּ חֲכַם. אֲמַר נִיחוֹת לְיַמָּא. מִן דְּנַחְתִּין לְיַמָּא אֲמַר הַהוּא מִינַייָא מַה דַאֲמַר וְאִיתְבְּזַע יַמָּא. אֲמַר לוֹן. וְלָא כֵן עֲבַד מֹשֶׁה רַבְּכוֹן בְּיַמָּא. אָֽמְרִין לֵיהּ. לֵית אַתְּ מוֹדֶה לוֹן דַּהֲלִיךְ מֹשֶׁה רַבָּן בְּגַוֵיהּ. אֲמַר לוֹן. אִין. אָֽמְרוּן לֵיהּ. וַהֲלִיךְ בְּגַוֵּיהּ. הָלַךְ בְּגַוֵּיהּ. גְּזַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל שָׂרָהּ דְיַמָּא וּבְלָעֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דילמא. מעשה בר''א ור' יהושע ור''ע שנכנסו לרחוץ במרחץ של טבריא ואיידי דאיירי בכישוף מייתי להאי עובדא:
מה. זה יהושע עכשיו ראה מה שתעשה:
מי נפק. כשרצה לצאת זה המין מן המרחץ אמר ר' יהושע איזה דבר מה שאמר ותפסו שער המרחץ להמין עד שנאחז ונדבק בו ומחמת זה כל מי שהיה נכנס לתוך המרחץ נתן לו מכה באגרוף מלפניו על לבו וכל מי שיצא נתן לו מכה ודחיפה מאחוריו וביקש המין מהם שיתירו לאותו הדבר שעשו לו ואמרו לו התר את שלך בתחלה מה שעשית לנו ונתיר גם אנחנו והתירו זה לזה:
הא מה דאת חכם. הרי זה הכל מה שאתה יודע וכבר קבלת את שלך מידינו:
ניחות. נרד לים ותראו מה בכחי לעשות וירדו ואמר המין איזה דבר של כישוף ונקרע הים לפניו ואמר הרי שעשיתי מה שעשה משה רבכם ואמרו לו אין אתה מודה לנו שהלך משה רבינו בתוך הים ביבשה אף אתה עשה כן והלך וגזר רבי יהושע על שרו של ים ובלעו:
חמתון חד מיניי. ראה אותם מין ומכשף אחד ואמר מה שאמר בכישוף ותפשה אותם כיפה של מרחץ ולא היו יכולים לזוז ממקומן:
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה. יְכִיל אֲנָא נְסִיב קַרְייָן וַאֲבַטִּיחִין וַעֲבִיד לוֹן אַייְלִין טַבִּין וְהִידְנוֹן עֲבִידִין אַייְלִין וְטַבִּין. אֲמַר רִבִּי יַנַּאי. מְהַלֵּךְ הֲוִינָא בְּהָדָא אִסְרָטָא דְצִיפּוֹרִי וַחֲזִית חַד מִינַיי נְסִיב חַד צְרִיר וּזְרַק לֵיהּ לְרוּמָא וַהֲוָה נְחַת וּמִתְעֲבֵּד עֶגֶל. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא. אִם מִתְכַּנְּסִין הֵן כָּל בָּאֵי עוֹלָם אֵינָן יְכוּלִין לִבְרָאוֹת יְתוּשׁ אֶחָד וְלִזְרוֹק בּוֹ נְשָׁמָה. נֵימַר. לָא נָֽסְבָה הוּא מִינַייָא חַד צְרוֹר וּזְרָקֵיהּ לְרוּמָא וּנְחַת וּמִתְעֲבֵּד חַד עֶגֶל. אֶלָּא לְסָרֵיהּ קָרָא וְגָנַב לֵיהּ עֶגֶל מִן בָּקוֹרָתָא וְאַייתֵי לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לסריה. דוגמתו גברא סרייא בפ' השוכר את הפועלים:
ולא כן וכו'. שאינם יכולין לברוא שום בריה אלא שנאמר ודאי לא עשה כן המין הזה ושקר הוא בימינו שמתפאר בעצמו להראות נפלאות אבל באמת כך הוא הדבר שקורא לעבדו וגונב לו עגל א' מתוך העדר ומביא לו ואומר שבכישוף עשאו:
איסרטא. בשוק של ציפורי וראיתי מין אחד שנוטל צרור אחד וזורקו כלפי מעלה ונעשה עגל אחד:
יכיל אנא. ליקח קישואין ואבטיחין ולעשותן לאילים ולצבאות השדה וכן יחזרו להוליד עוד איילים וצבאים:
אָמַר רִבִּי חִינְנָא בֵּירִבִּי חֲנַנְיָה. מְטַייֵל הֲוִינָא בְּאִילֵּין גּוּפְתָּא דְצִיפּוֹרִין וַחֲמִית חַד מִינַיי נְסִיב חָדָא גּוּלְגְּלָא וּזְרָקָהּ לְרוּמָא וָהִיא נַחְתָּא וּמִתְעֲבְּדָא עֶגֶל. אֲתִית וַאֲמָרִית לְאַבָּא. אֲמַר לִי. אִין אָֽכְלֵית מִינָּהּ מַעֲשֶׂה הוּא. וְאִילֹא אֲחִיזַת עֵינַיִם הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין אכלת. אם אכלת ממנו תאמין שמעשה הוא ואם לאו אינו אלא אחיזת עינים:
גופתא. אגפי הים ושפתו:
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פַּרְשִׁיּוֹת הָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר דּוֹרֵשׁ בְּפָרָשַׁת מְכַשֵּׁפָה וּמִכּוּלָּם לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים. שְׁנַיִם לוֹקְטִין קִישּׁוּאִין אֶחָד לוֹקֵט פָּטוּר וְאֶחָד לוֹקֵט חַייָב. הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה חַייָב וְהָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם פָּטוּר. אָמַר רִבִּי דָּרוֹסָא. תְּשַׁע מֵאוֹת פַּרְשִׁיּוֹת הָיוּ. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לְחִיּוּב וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת לִפְטוֹר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת לְחִיּוּב שֶׁהוּא פְטוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך ארבע מיתות
לפטור. שהוא פטור ומותר. לחיוב שהוא פטור. שהוא פטור ממיתה אבל אסור לכתחילה לעשותן כדין אחיזת עינים שהוא פטור אבל אסור:
שלש מאות לחיוב. שהעושה אותן נתחייב מיתה:
משנה: בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה מֵאֵימָתַי נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּלָשׁוֹן נְקִייָה. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִֽהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן. בֵּן וְלֹא בַת. 41b בֵּן וְלֹא אִישׁ. הַקָּטָן פָּטור שֶׁלֹּא בָא לִכְלָל הַמִּצְוֹת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זכר לדבר. דבבשר מיקרי זולל וביין מקרי סובא:
ואע''פ שאין ראיה לדבר. דדילמא ממאכל אחרינא נמי קרי ליה זולל ומיהו שלמה אהא אזהיר משום דממשיך טפי:
אכל כל מאכל ולא אכל בשר. בהמה ואפי' אכל בשר עוף:
ודבר שהוא עבירה. לאתויי תענית ציבור שאסורו מד''ס:
דבר שהוא מצוה. לאתויי דבר שהוא מצוה מדרבנן כגון תנחומי אבלים דאי מרישא הוי אמינא חבורת מצוה היינו כהנים שאוכלים קדשים או באכילת פסחים:
נבילות וטריפות שקצים ורמשים דכתיב איננו שומע בקולנו. יצא זה שאפילו בקולו של המקום ברוך הוא אינו שומע:
אכל מעשר שני בירושלם. כיון דכדרך מצותו הוא דכתיב במעשר שני בבקר ובצאן וביין ובשכר לא ממשיך:
אכל בעבור החדש. אע''ג דאין עולין לסעודה זו אלא בפת וקטנית בלבד ואיהו אסיק בשר ויין הואיל ובמצוה קעסיק לא ממשיך:
אכל בחבורת מצוה. בסעודה של מצוה:
ר' יוסי אומר וכו'. ואין הלכה כר' יוסי:
מתני' בן סורר ומורה. משיביא שתי שערות. והוא בן י''ג שנים ויום אחד דמקמי הכי אין השערות סימן אלא שומא:
עד שיקיף זקן. שיהא זקן מוקף שער סביב כולו:
התחתון. ומאי זקן דאמרו חכמים התחתון אמרו שיקיף שערו' סביבו' הגיד ולא העליון זקן ממש:
בן ולא איש. ומשהקיף זקן התחתון איש הוא ואע''ג דמקטנותו קרוי בן לא מצינו לחייביה מקמי שיביא שתי שערות דקטן פטור שלא בא לכלל המצות הלכך חיוביה בתר הכי הוא והכי קאמר קרא כי יהיה לאיש בן בן הסמוך לגבורתו של איש דבתחלת אישותו חייביה קרא ומשהקיף זקן התחתון איש גמור הוא ולא הוי בכלל בן:
באיטלקי. שהוא יין המשובח וממשיך בתריה והוא דשתי ליה מזיג ולא מזיג:
מתני' טרטימר בשר. חצי מנה של בשר והוא שיהיה בשיל ולא בשיל כדרך שהליסטים אוכלין:
הלכה: בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה כול'. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כָּתוּב וְכִי יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל רֵעֵ֖הוּ לְהוֹרְגוֹ בְעָרְמָ֑ה. מֵאֵימָתַי הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ. מִשֶׁיָּזִיד. מֵאֵימָתַי הוּא מֵזִיד. מִשֶּׁתִּתְפַּשֵּׁט הַכַּף. מָשָׁל בָּשֵׁל הַזֶּרַע מִבִּפְנִים הִשְׁחִירָה הַקְּדֵירָה מִבַּחוּץ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תַּנָּא רִבִּי שִׁילָא בַּר בִּינָא. כִּי יִֽהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן. לֹא שֶׁיְּהֵא הַבֵּן אָב. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא רָאוּי לָבוֹא עַל אִשָּׁה וּלְעַבְּרָהּ הֲיֵי דִי לֵיהּ אָב וְלֹא בֵן. וְאָֽמְרָה תוֹרָה. בֵּן וְלֹא אָב. וְאַתְיָא כַּיי דָמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי שַׁבְּתַי. כָּל יָמָיו שֶׁלְּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינָן אֶלָּא שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
משתתפשט הכף. מקום הגבוה שעל הגיד וניכר בו סימנים משל לשופת קדירה אצל האש כשנתבשל זרע שבתוכה כבר השחירה הקדרה מבחוץ:
גמ' משיזיד. לשון בישול הוא משיתבשל זרעו ודריש ליה מדלא כתיב וכי ירשיע איש אלא למידרש נמי לשון בישול כדכתיב ויזד יעקב נזיד:
מאימתי הוא מזיד. מבשל ומזריע:
לא שיהא הבן אב. כדמפרש ואזיל שלא יהיה ראוי לקרותו אב:
מכיון שהוא ראוי לבא על אשה ולעברה הוי די ליה אב ולא בן. כבר הוה ליה אב ולא מיקרי בן והתורה אמרה בן ולא הראוי לקרותו אב:
כהאי דאמר ר' יסא וכו'. דמשעה שיכולה להתעבר ממנה וניכר עוברה והוא לאחר שלשה חדשים ראוי לקראותו אב:
אינן אלא שלש' חדשים בלבד. כצ''ל:
אָמַר רִבִּי יָסָא. כָּל אִילֵּין מִילַּייָא לָא מִסְתַּבְּרִין דְּלָא חִילּוּפִין. תַּנֵּי. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. מִי הָיָה בְדִין שֶׁיְּהֵא חַייָב הַבֵּן אוֹ הַבַּת. הֲוֵי אוֹמֵר. הַבַּת. וּפָֽטְרָה הַתּוֹרָה אֶת הַבַּת וְחִייְבָה אֶת הַבֵּן. מִי הָיָה בְדִין שֶׁיְּהֵא חַייָב קָטוֹן אוֹ גָדוֹל. הֲוֵי אוֹמֵר. גָּדוֹל. פָּֽטְרָה הַתּוֹרָה אֶת הַגָּדוֹל וְחִייְבָה אֶת הַקָּטָן. מִי הָיָה בְדִין שֶׁיְּהֵא חַייָב הַגּוֹנֵב מִשֶׁלַּאֲחֵרִים אוֹ הַגּוֹנֵב מִשֶׁלְּאָבִיו וְאִמּוֹ. הֲוֵי אוֹמֵר. הַגּוֹנֵב מִשֶׁלַּאֲחֵרִים. פָּֽטְרָה הַתּוֹרָה הַגּוֹנֵב מִשֶׁלַּאֲחֵרִים וְחִייְבָה הַגּוֹנֵב מִשֶׁלְּאָבִיו וְאִמּוֹ. לְלַמְּדָךְ שֶׁכּוּלָּן אֵינָן אֶלָּא בִגְזֵירַת מֶלֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אכלו חי. בשר חי:
גמ' עד שיאכלנו מהובהב. צלי ולא צלי ממש אלא כמהובהב על האש:
כלב הוא. מאכל כלב הוא ומקרה בעלמא הוא ולא אתי למימשך:
מבושל. לגמרי:
בר נש הוא. כלו' זו דרך מאכל ב''א הוא ואנן בעינן דרך שהגנבים וגזלנים אוכלין והלכך במבושל פטור:
אכלו הסוקים. הסחוסים וכן גידין הרכין עכשיו אבל סופן להקשות מהו אם כבשר הוי או לא ומייתי עלה פלוגתא דר''י ור''ל דפליגי בפסחים אם נמנין עליהן או לא וגרסינן לסוגיא זו בפרק כיצד צולין:
איתפלגון. בעלמא ר''י ור''ל בהא דלקמיה:
דתנינן תמן. בפ' העור והרוטב אלו שעורותיהן כבשרן עור האדם ועור חזיר של ישוב וכו' ועור הראש של עגל הרך וכו' ופליגי לענין מאי הן כבשר:
לאיסור אכילה. כגון עור חזיר ועור חטוטרות של גמל הרכה דחשיב התם. וכן לענין טומאת נבילות אבל לענין מלקות לא הוי כבשר כיון שסופן להקשות:
משנה תמימה שנה רבי בין לאיסור בין ללקות בין לטומאה. כצ''ל וכן הוא בפסחים:
מחלפה שיטתי' וכו'. דתמן הוא עבד לה כבשר אע''פ. שסופן להקשות והכא לא עבד לה כבשר דקאמר אין נמנין עליהן:
שניי' היא תמן שהוא עור וסופו להקשות. כלומר אינו קשה אלא בסופו אבל עכשיו רך הוא ופריך כ''ש דקשיא ומה התם מיהת סופו להקשות כלומר עומד להקשות ביותר מן הגידין רכין ואת עבד ליה כבשר כאן בגידין שאין סופן להקשות כל כך כמו העור לא כ''ש דכבשר הוו:
טעמא דר' שמעון בן לקיש גרסינן וכן הוא שם:
הבשר לא גידים. ומגזירת הכתוב הוא ולא מטעמא דאין נחשבין כבשר:
כל אילין מילייא לא מסתברא דלא חילופין. כל אלו הדברי' שנאמרו בבן סורר ומורה הם בהיפוך מן הסברא דמן הסברא היה לנו לומר בחילוף הדברים כדמפרש ואזיל וכדמסיק דאין לנו לומר אלא דגזירת הכתוב הן:
הוי אומר הבת. דבדין הוא יותר לחייב את הבת שאין דרכה בכך מן הבן שדרכו בכך:
הוי אומר גדול. כלומר הגדול ביותר מן הדין לחייבו יותר ממי שהוא קטן ממנו:
פטרה התורה את הגדול. ביותר משיקיף הזקן וחייבה את הקטן ממנו משיביא שתי שערות עד שיקיף:
הוי אומר הגונב משל אחרים. דזהו תרבות רעה ביותר:
ללמדך שכולן אינן אלא בגזירת המלך. ואי את רשאי להרהר אחריו ולבקש טעמו של דבר:
משנה: מֵאֵימָתַי הוּא חַייָב מִשֶּׁיֹּאכַל טרטימר בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה חֲצִי לוֹג יַיִן בָּאִיטַלְקִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְנָה בָשָׂר וְלוֹג יָיִן. אָכַל בַּחֲבוּרַת מִצְוָה אָכַל בְּעִבּוּר הַחֹדֶשׁ אָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלִַם. אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וּשְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. אָכַל דָּבָר שֶׁהוּא מִצְוָה וְדָבָר שֶׁהוּא עֲבֵרָה אָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל בָּשָׂר שָׁתָה כָל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה יַיִן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן שֶׁנֶּאֱמַר זוֹלֵל֭ וְסֹבֵֽא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר אַל תְּהִ֥י בְסוֹבְאֵי יָי֑ן בְּזוֹלְלֵי בָשָׂ֣ר לָֽמוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זכר לדבר. דבבשר מיקרי זולל וביין מקרי סובא:
ואע''פ שאין ראיה לדבר. דדילמא ממאכל אחרינא נמי קרי ליה זולל ומיהו שלמה אהא אזהיר משום דממשיך טפי:
אכל כל מאכל ולא אכל בשר. בהמה ואפי' אכל בשר עוף:
ודבר שהוא עבירה. לאתויי תענית ציבור שאסורו מד''ס:
דבר שהוא מצוה. לאתויי דבר שהוא מצוה מדרבנן כגון תנחומי אבלים דאי מרישא הוי אמינא חבורת מצוה היינו כהנים שאוכלים קדשים או באכילת פסחים:
נבילות וטריפות שקצים ורמשים דכתיב איננו שומע בקולנו. יצא זה שאפילו בקולו של המקום ברוך הוא אינו שומע:
אכל מעשר שני בירושלם. כיון דכדרך מצותו הוא דכתיב במעשר שני בבקר ובצאן וביין ובשכר לא ממשיך:
אכל בעבור החדש. אע''ג דאין עולין לסעודה זו אלא בפת וקטנית בלבד ואיהו אסיק בשר ויין הואיל ובמצוה קעסיק לא ממשיך:
אכל בחבורת מצוה. בסעודה של מצוה:
ר' יוסי אומר וכו'. ואין הלכה כר' יוסי:
מתני' בן סורר ומורה. משיביא שתי שערות. והוא בן י''ג שנים ויום אחד דמקמי הכי אין השערות סימן אלא שומא:
עד שיקיף זקן. שיהא זקן מוקף שער סביב כולו:
התחתון. ומאי זקן דאמרו חכמים התחתון אמרו שיקיף שערו' סביבו' הגיד ולא העליון זקן ממש:
בן ולא איש. ומשהקיף זקן התחתון איש הוא ואע''ג דמקטנותו קרוי בן לא מצינו לחייביה מקמי שיביא שתי שערות דקטן פטור שלא בא לכלל המצות הלכך חיוביה בתר הכי הוא והכי קאמר קרא כי יהיה לאיש בן בן הסמוך לגבורתו של איש דבתחלת אישותו חייביה קרא ומשהקיף זקן התחתון איש גמור הוא ולא הוי בכלל בן:
באיטלקי. שהוא יין המשובח וממשיך בתריה והוא דשתי ליה מזיג ולא מזיג:
מתני' טרטימר בשר. חצי מנה של בשר והוא שיהיה בשיל ולא בשיל כדרך שהליסטים אוכלין:
הלכה: מֵאֵימָתַי הוּא חַייָב כול'. אָמַר רִבִּי יוּסֵי. טרטימר חֲצִי לִטְרָא הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
משתתפשט הכף. מקום הגבוה שעל הגיד וניכר בו סימנים משל לשופת קדירה אצל האש כשנתבשל זרע שבתוכה כבר השחירה הקדרה מבחוץ:
גמ' משיזיד. לשון בישול הוא משיתבשל זרעו ודריש ליה מדלא כתיב וכי ירשיע איש אלא למידרש נמי לשון בישול כדכתיב ויזד יעקב נזיד:
מאימתי הוא מזיד. מבשל ומזריע:
לא שיהא הבן אב. כדמפרש ואזיל שלא יהיה ראוי לקרותו אב:
מכיון שהוא ראוי לבא על אשה ולעברה הוי די ליה אב ולא בן. כבר הוה ליה אב ולא מיקרי בן והתורה אמרה בן ולא הראוי לקרותו אב:
כהאי דאמר ר' יסא וכו'. דמשעה שיכולה להתעבר ממנה וניכר עוברה והוא לאחר שלשה חדשים ראוי לקראותו אב:
אינן אלא שלש' חדשים בלבד. כצ''ל:
אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיֹּאכְלֶנּוּ מְהוּבְהָב. אֲכָלוֹ חַי כֶּלֶב הוּא. אֲכָלוֹ מְבוּשָּׁל בַּר נַשׁ הוּא. אֲכָלוֹ הסוקים מָהוּ. גִּידִּים הָרַכִּים מָה הֵן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִימְנִין עֲלֵיהֶן. רִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין נִימְנִין עֲלֵיהֶן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵילּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עוֹד זֶה לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאִיסּוּר וּלְטומְאָה. הָא לִלְקוֹת לֹא. רִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִשְׁנָה תְמִימָה שָׁנָה רִבִּי. בֵּין לְאִיסּוּר בֵּין לְטוּמְאָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תַּמָּן הוּא עֲבַד לָהּ בָּשָׂר. וָכָא לָא עֲבַד לָהּ בָּשָׂר. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. שַׁנְייָא הִיא תַמָּן שֶׁהוּא עוֹר וְסוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת. כָּל שֶׁכֵּן מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וּמַה תַמָּן שֶׁסוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת הוּא עֲבַד לָהּ בָּשָׂר. כָּאן שֶׁאֵין סוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי וְאָֽכְל֥וּ אֶת הַבָּשָׂר֭. לֹא גִידְים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אכלו חי. בשר חי:
גמ' עד שיאכלנו מהובהב. צלי ולא צלי ממש אלא כמהובהב על האש:
כלב הוא. מאכל כלב הוא ומקרה בעלמא הוא ולא אתי למימשך:
מבושל. לגמרי:
בר נש הוא. כלו' זו דרך מאכל ב''א הוא ואנן בעינן דרך שהגנבים וגזלנים אוכלין והלכך במבושל פטור:
אכלו הסוקים. הסחוסים וכן גידין הרכין עכשיו אבל סופן להקשות מהו אם כבשר הוי או לא ומייתי עלה פלוגתא דר''י ור''ל דפליגי בפסחים אם נמנין עליהן או לא וגרסינן לסוגיא זו בפרק כיצד צולין:
איתפלגון. בעלמא ר''י ור''ל בהא דלקמיה:
דתנינן תמן. בפ' העור והרוטב אלו שעורותיהן כבשרן עור האדם ועור חזיר של ישוב וכו' ועור הראש של עגל הרך וכו' ופליגי לענין מאי הן כבשר:
לאיסור אכילה. כגון עור חזיר ועור חטוטרות של גמל הרכה דחשיב התם. וכן לענין טומאת נבילות אבל לענין מלקות לא הוי כבשר כיון שסופן להקשות:
משנה תמימה שנה רבי בין לאיסור בין ללקות בין לטומאה. כצ''ל וכן הוא בפסחים:
מחלפה שיטתי' וכו'. דתמן הוא עבד לה כבשר אע''פ. שסופן להקשות והכא לא עבד לה כבשר דקאמר אין נמנין עליהן:
שניי' היא תמן שהוא עור וסופו להקשות. כלומר אינו קשה אלא בסופו אבל עכשיו רך הוא ופריך כ''ש דקשיא ומה התם מיהת סופו להקשות כלומר עומד להקשות ביותר מן הגידין רכין ואת עבד ליה כבשר כאן בגידין שאין סופן להקשות כל כך כמו העור לא כ''ש דכבשר הוו:
טעמא דר' שמעון בן לקיש גרסינן וכן הוא שם:
הבשר לא גידים. ומגזירת הכתוב הוא ולא מטעמא דאין נחשבין כבשר:
כל אילין מילייא לא מסתברא דלא חילופין. כל אלו הדברי' שנאמרו בבן סורר ומורה הם בהיפוך מן הסברא דמן הסברא היה לנו לומר בחילוף הדברים כדמפרש ואזיל וכדמסיק דאין לנו לומר אלא דגזירת הכתוב הן:
הוי אומר הבת. דבדין הוא יותר לחייב את הבת שאין דרכה בכך מן הבן שדרכו בכך:
הוי אומר גדול. כלומר הגדול ביותר מן הדין לחייבו יותר ממי שהוא קטן ממנו:
פטרה התורה את הגדול. ביותר משיקיף הזקן וחייבה את הקטן ממנו משיביא שתי שערות עד שיקיף:
הוי אומר הגונב משל אחרים. דזהו תרבות רעה ביותר:
ללמדך שכולן אינן אלא בגזירת המלך. ואי את רשאי להרהר אחריו ולבקש טעמו של דבר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source